למותגים המובילים בארץ ובעולם ולאנשים מצליחים ומסופקים יותר
לוקחאותךלמסעאלמשהושאףאחדעודלאעשה
בדרך אל היצירה החדשה, מצויד בטכנולוגיה פורצת דרך, אני שם רגע בצד רזומה של 24 שנים במה שקוראים ״עיצוב גרפי״ (ואת הפורטפוליו שבאת לראות פה, כי אני מניח שבכל זאת הגעת לאתר הזה בשביל משהו שלא נעשה עדיין...) בעולם החדש הזה אין סיבה להאחז בדוגמאות מהעבר כרפרנס למה שאנחנו מסוגלים להגיע אליו עכשיו. כי עכשיו, כשעומדים לרשותנו כלים חדשים שיסירו מאיתנו את כל המגבלות שהיו לנו, גבול היכולות שלנו רחוק בהרבה ממה שהכרנו! אז... שנצא לדרך?
*בין השאר, אני מחפש מראה סופי לאתר הזה. אז גם העמוד הזה שאתן קוראות עכשיו מתעדכן, ועובר שינויים ושיפוצים על בסיס קבוע. בהמשך האתר גם כמה דברים אקספרימנטליים שאני עדיין בוחן... בקיצור: שימו לב איפה שאתן דורכות כי בדיוק שטפתי פה.
דבריםשנהניתיליצורבזמןהאחרון
01 · הספרייה של תה · עיצוב הספר שחותם ספרייה שלמה
עיצוב ועימוד לדפוס ולדיגיטל
הספרייה של תה
לפני שמונה שנים פנה אליי סופר שכותב תחת השם הבדוי "תה", וביקש עיצוב ועימוד לספר שכתב — "אליוט". מאז עיצבתי לו תשעה ספרים, חלקם בגרסאות אנגלית לקהל בינלאומי, ואפילו ספר ילדים אחד שגם עזרתי לאייר.
השבוע תה משיק את ספרו העשירי — ספר אוטוביוגרפי, שבו הוא נחשף לראשונה בשמו האמיתי. זה אירוע חגיגי בשבילו (וגם בשבילי!) כי הספר הזה מחבר בין העולמות הבדיוניים, המרגשים והרומנטיים שברא לבין העולם האמיתי שמאחוריהם. אני כבר קראתי כל אחד ואחד מהספרים האלה והתרגשתי, ועכשיו, להיות חלק מהמהלך האישי הזה — זה בכלל מרגש ברמה אחרת.
הקלדתם שורה שלמה בשפה הלא נכונה? KsseMac יודעת מה התכוונתם להקליד: קיצור אחד ממיר את הטקסט במקום שבו נכתב - ומשאיר את המקלדת על השפה הנכונה.
הסיפור
זה מתחיל תמיד אותו דבר: העיניים על המקלדת, שורה שלמה נכתבת בביטחון מלא - ובמסך מחכה akuo akuo. מוחקים, מחליפים שפה (לכאורה), מקלידים שוב - והאות הראשונה נתקעת על אנגלית. לצעקה שנפלטת ברגע הזה קוראים קססעמאק. עכשיו יש לה גם אפליקציה.
בניתי את KsseMac סביב מקרה אחד מאוד ספציפי - ולכן היא עושה אותו כמו שצריך. מוצר שלם מיוזמה אישית: אפיון, עיצוב, כתיבה, פיתוח והפצה - עד קובץ חתום ומאושר של Apple שנמכר היום באתר משלו.
ארבע תובנות שהפכו להחלטות
"זו לא בעיית תרגום, זו בעיית מיפוי."
המרה דטרמיניסטית של המקשים שנלחצו בפועל - מדויקת בשני הכיוונים, בלי AI ובלי ניחושים.
"הכאב האמיתי הוא הלופ, לא הטעות."
תיקון במקום + החלפת שפת הקלט אוטומטית. האות הבאה כבר נכונה, והלופ נשבר כולו - לא רק הסימפטום.
"כלי שקורא טקסט חייב להרוויח אמון."
הכול מקומי על ה-Mac: בלי ענן, בלי חשבון, שדות סיסמה מחוץ לתחום - והסבר גלוי על כל הרשאה.
"מוצר למקרה אחד צריך לדעת להיעלם."
אייקון ב-Menu Bar, אפס חלונות, כלום ב-Dock. שם כשצריך, שקוף כשלא.
לאפליקציה אין כמעט ממשק - אז במקום מסכים, הנה הלופ עצמו:
הודעותEN
2026 · יוזמה עצמיתמוצר חי · 9₪macOS 14+ · Universal
לפני שבוע העצרת הכללית של האו"ם הצביעה 164 מול 1 (ו-6 נמנעות) על החלטה בשם "Correct the Map": זאת יוזמה שהובילה טוגו בשם הקבוצה האפריקאית, ושמעודדת ממשלות, בתי ספר וחברות טכנולוגיה לזנוח מפות עולם שעושות שימוש בהיטל מרקטור לטובת מפה בעיצוב שנקרא Equal Earth.
בשנת 2,000 סטיב ג'ובס עלה על הבמה והציג את Aqua – הוא לא דיבר על רדיוסים של פינות ולא על מרווחים, הוא אמר שהכפתורים ״כל כך טובים שמתחשק לך ללקק אותם״. עשרים ושש שנה אחרי, ״טעם״ הוא המונח החם של השנה: כולם מזהים אותו, אף אחד לא יודע איך מלמדים אותו, והכלים כבר יודעים לחקות את הצורה שלו בלי לשאת בסיכון שבו.
אז השבוע הם שינו את הלוגו שלהם. לכאורה עוד ״ריענון למותג״… אבל זה הכיל בתוכו שינוי מהותי: הלוגו הישן היה עשוי מאותיות בסגנון cursive (״כתב מחובר״) והנוער של היום – תאמינו או לא – כבר לא יודע לקרוא אותיות כאלה. אפילו לא מילה אחת כזו.
בפינת הרחובות השישי ופולסום בסן פרנסיסקו יש שלט חוצות בעלות 6,000 דולר שמבטיח לכם את ממשק הצ'אט המוביל, המופעל על ידי AI. עוד שלט אחד בים השלטים שמנסים למכור לכם עתיד שבו מכונה עונה לכם על הכל. רגיל לגמרי, נכון?
לפני כמה ימים לקוח סרב לקבל ממני עבודה כי היא יצירה של בינה מלאכותית (כך הוא טען). כי ברגע שמישהו מסמן לעצמו בראש ״זה לא אמיתי״ יהיה קשה עד בלתי אפשרי לשכנע אותו שזה כן.
יש מסמך חשבונאי אחד שאף רואה חשבון לא יחתום עליו, והוא נפתח כל ערב ב־23:00 בראש של כל אמא יוצרת. רייצ'ל מאני עיצבה והדפיסה אותו – פוסטרים, קבלה אחת ארוכה, ומסה שמצחיקה וכועסת באותה נשימה – על החשבון הפתוח של אימהות יוצרות.
וואטסאפ היא אפליקציה תקשורת שמשבשת את התקשורת האנושית. לא פחות. היא גם משנה את ההתנהגות האישית שלנו לרעה. ממש ככה. רוב האנשים לא עסוקים בשאלה ״האם היא משרתת אותנו, או שאנחנו משרתים אותה?״, הם גם לא מודעים לכך שהיא כבר מזמן לא משמשת לצרכים שעבורם היא נבנתה – הם כבר שברו את התיקרה שלה והיא מצידה שברה את הגבולות שלהם.